מענק לעבודה ''נדרשת'' או ''מועדפת'' חייב במס הכנסה 

האם המענק - שמשלם המוסד לביטוח לאומי לחיילים משוחררים, העובדים בעבודה מועדפת, כגון: בבניין, בתעשייה, בחקלאות - חייב במס או פטור ממס ?

יניב גבריאל משיב:

מהיבטי ביטוח לאומי

על פי החוק והתקנות(1) משולם מענק חד-פעמי לחיילים משוחררים, שעבדו בעבודה חיונית למשק: עבודה במפעלי תעשייה, בבתי מלאכה, בתחנות דלק, בבניין, בבתי מלון, באתרי גידולים חקלאיים ובבתי אריזה, חוץ מעבודות פקידות בתחומים אלה.

בינואר 1999 התקבל תיקון בחוק, שלפיו זכאים למענק גם חיילים משוחררים חברי קיבוצים או מושבים שיתופיים, שעבדו בעבודה החיונית בקיבוץ או במושב השיתופי או מחוצה להם.

למענק זכאים חיילים שהשתחררו מ-1.4.1995 ואילך.

-----------------------------

להלן עיקרי הנתונים בדבר מענק ל"עבודה נדרשת" ומענק ל"עבודה מועדפת":

הזכאות למענק

המענק משולם לחייל, שתואם את התנאים האלה:

l הוא עבד בעבודה החיונית 6 חודשים לפחות, אפשר גם לא רצופים, בתוך 24 החודשים מיום שהשתחרר משירות צבאי סדיר (חובה).

l תחילת העבודה - בתוך 12 חודשים מיום השחרור (או בשנה השנייה - אם היה זכאי לדמי אבטלה ביום תחילת העבודה).

שיעור המענק

מחצית מדמי האבטלה לחייל ל-138 ימים פחות ימי האבטלה שקיבל בעדם דמי אבטלה ב-11 החודשים שקדמו לתחילת העבודה החיונית.

תביעה למענק

תביעה למענק יש להגיש למוסד לביטוח לאומי לאחר 6 חודשי עבודה, ולכל המאוחר שנתיים מיום סיום 6 חודשי העבודה.

לתביעה יש לצרף אישורים על ימי העבודה ועל הזכאות לדמי אבטלה.

מהיבטי מס הכנסה

עמדת נציבות מס הכנסה היא: מענק חד-פעמי, המשולם לחיילים משוחררים, הוא בבחינת הכנסת עבודה; ולפיכך, הוא חייב במס(2).

לטעמי: בעמדתה זו של הנציבות, יש טעם לפגם לאור מספר פסקי דין, אשר מהם ניתן להגיע למסקנה שונה(3).

עם זאת, לאור העמדתה הנחרצת והחד-משמעית של הנציבות, אין מקום להחלטה שלא לחייב במס הכנסה זו.

הפניות המשיב:

(1) חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; תקנות הביטוח הלאומי (מענק למובטל שעובד בעבודה מועדפת), התשמ"ג-1983; חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994.

(2) סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, נוסח חדש, התשכ"א-1961.

(3) פסק דין ע"א 434/83, פקיד השומה נגד סולל בונה [פד"א י"ג 7]; פסק דין 239/85, המועצה לענף הלול נגד פקיד שומה [פד"א י"ד 195]; פסק דין ע"א 30/73, רוט נגד פקיד השומה [פד"א ו' 201].